Torna alle Fonti
Antico Testamento
La Bibbia come la udirono i primi lettori giudeo-cristiani
Testo parallelo: ebraico masoretico · Septuaginta · traduzione · lettura ortodossa
0 di 267 pericopi lette(0%)
Giobbe 9 — «Come può un mortale essere giusto davanti a Dio?»
Giobbe 9,1-35·MT (OSHB) + LXX·3/6
Vers.
Ebraico (MT)
Septuaginta (LXX)
Lettura Ortodossa
1
ויען איוב ויאמר
Ὑπολαβὼν δὲ Ιωβ λέγει
E Iyyòvⓘ rispose:
2
אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל
Ἐπ’ ἀληθείας οἶδα ὅτι οὕτως ἐστίν· πῶς γὰρ ἔσται δίκαιος βροτὸς παρὰ κυρίῳ;
In verità so che è così: come può un mortaleⓘ essere giustoⓘ davanti a Dioⓘ?
3
אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף
ἐὰν γὰρ βούληται κριθῆναι αὐτῷ, οὐ μὴ ὑπακούσῃ αὐτῷ, ἵνα μὴ ἀντείπῃ πρὸς ἕνα λόγον αὐτοῦ ἐκ χιλίων.
Se qualcuno volesse entrare in causaⓘ con Lui, non potrebbe rispondergli neppure una volta su milleⓘ.
4
חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם
σοφὸς γάρ ἐστιν διανοίᾳ, κραταιός τε καὶ μέγας· τίς σκληρὸς γενόμενος ἐναντίον αὐτοῦ ὑπέμεινεν;
Egli è sapiente di cuoreⓘ e potente di forza: chi gli ha mai tenuto testa ed è rimasto illeso?
5
המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו
ὁ παλαιῶν ὄρη καὶ οὐκ οἴδασιν, ὁ καταστρέφων αὐτὰ ὀργῇ·
Egli sposta i monti e quelli non se ne accorgono, li rovescia nella sua iraⓘ;
6
המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון
ὁ σείων τὴν ὑπ’ οὐρανὸν ἐκ θεμελίων, οἱ δὲ στῦλοι αὐτῆς σαλεύονται·
scuote la terra dal suo luogo, così che le sue colonneⓘ tremano;
7
האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם
ὁ λέγων τῷ ἡλίῳ καὶ οὐκ ἀνατέλλει, κατὰ δὲ ἄστρων κατασφραγίζει·
ordina al soleⓘ e quello non sorge, e mette un sigillo sugli astriⓘ;
8
נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים
ὁ τανύσας τὸν οὐρανὸν μόνος καὶ περιπατῶν ὡς ἐπ’ ἐδάφους ἐπὶ θαλάσσης·
da solo distende i cieli, cammina sulle alture del mareⓘ;
9
עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן
ὁ ποιῶν Πλειάδα καὶ Ἕσπερον καὶ Ἀρκτοῦρον καὶ ταμίεια νότου·
fa le costellazioni — l'Orsaⓘ, l'Orioneⓘ, le Pleiadiⓘ — e le camere segrete del sudⓘ;
10
עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר
ὁ ποιῶν μεγάλα καὶ ἀνεξιχνίαστα, ἔνδοξά τε καὶ ἐξαίσια, ὧν οὐκ ἔστιν ἀριθμός.
compie opere grandi e insondabiliⓘ, prodigi senza numero.
11
הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו
ἐὰν ὑπερβῇ με, οὐ μὴ ἴδω· καὶ ἐὰν παρέλθῃ με, οὐδ’ ὧς ἔγνων.
Ecco, mi passa accanto e io non lo vedo, oltrepassa e non lo scorgo.
12
הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה
ἐὰν ἀπαλλάξῃ, τίς ἀποστρέψει; ἢ τίς ἐρεῖ αὐτῷ Τί ἐποίησας;
Se rapisceⓘ qualcosa, chi glielo farà restituire? Chi oserà dirgli: «Che cosa fai?ⓘ».
13
אלוה לא ישיב אפו תחתו תחתיו שחחו עזרי רהב
αὐτὸς γὰρ ἀπέστραπται ὀργήν, ὑπ’ αὐτοῦ ἐκάμφθησαν κήτη τὰ ὑπ’ οὐρανόν.
Dio non ritira la sua ira: sotto di lui si curvarono gli aiutanti di Ràhavⓘ.
14
אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו
ἐὰν δέ μου ὑπακούσηται, ἦ διακρινεῖ τὰ ῥήματά μου.
Come dunque potrò io rispondergli, come potrò scegliereⓘ con lui le mie parole?
15
אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן
ἐάν τε γὰρ ὦ δίκαιος, οὐκ εἰσακούσεταί μου, τοῦ κρίματος αὐτοῦ δεηθήσομαι·
Anche se fossi nel giusto, non potrei rispondergli: dovrei supplicare il mio stesso giudiceⓘ.
16
אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי
ἐάν τε καλέσω καὶ ὑπακούσῃ, οὐ πιστεύω ὅτι εἰσακήκοέν μου.
Se lo chiamassi e mi rispondesse, non crederei che ascolti davvero la mia voce:
17
אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם
μὴ γνόφῳ με ἐκτρίψῃ; πολλὰ δέ μου τὰ συντρίμματα πεποίηκεν διὰ κενῆς.
egli mi schiaccia con una tempestaⓘ, moltiplica le mie piaghe senza motivoⓘ.
18
לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים
οὐκ ἐᾷ γάρ με ἀναπνεῦσαι, ἐνέπλησεν δέ με πικρίας.
Non mi lascia neppure riprendere fiatoⓘ, mi sazia di amarezzeⓘ.
19
אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני
ὅτι μὲν γὰρ ἰσχύι κρατεῖ· τίς οὖν κρίματι αὐτοῦ ἀντιστήσεται;
Se si tratta di forzaⓘ: ecco, egli è il Potente! Se si tratta di giudizioⓘ: chi mi citerà a comparire davanti a lui?
20
אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני
ἐὰν γὰρ ὦ δίκαιος, τὸ στόμα μου ἀσεβήσει· ἐάν τε ὦ ἄμεμπτος, σκολιὸς ἀποβήσομαι.
Anche fossi giusto, la mia stessa bocca mi condannerebbe; anche fossi integroⓘ, egli mi farebbe risultare perverso.
21
תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי
εἴτε γὰρ ἠσέβησα, οὐκ οἶδα τῇ ψυχῇ, πλὴν ὅτι ἀφαιρεῖταί μου ἡ ζωή.
Sono integro? Non conosco più la mia anima, disprezzo la mia stessa vita.
22
אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה
διὸ εἶπον Μέγαν καὶ δυνάστην ἀπολλύει ὀργή,
Una cosa è certa, perciò lo dico: l'integro e l'empio, egli li distrugge insiemeⓘ.
23
אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג
ὅτι φαῦλοι ἐν θανάτῳ ἐξαισίῳ, ἀλλὰ δίκαιοι καταγελῶνται·
Se un flagelloⓘ uccide all'improvviso, egli rideⓘ della prova degli innocenti.
24
ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא
παραδέδονται γὰρ εἰς χεῖρας ἀσεβοῦς. πρόσωπα κριτῶν αὐτῆς συγκαλύπτει· εἰ δὲ μὴ αὐτός, τίς ἐστιν;
La terra è data in mano all'empioⓘ; egli vela il volto dei giudici di essa: se non è lui a farlo, chi dunque?
25
וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה
ὁ δὲ βίος μού ἐστιν ἐλαφρότερος δρομέως· ἀπέδρασαν καὶ οὐκ εἴδοσαν.
I miei giorni corrono più veloci di un corriereⓘ, fuggono via senza vedere il bene;
26
חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל
ἦ καὶ ἔστιν ναυσὶν ἴχνος ὁδοῦ ἢ ἀετοῦ πετομένου ζητοῦντος βοράν;
sfrecciano come navi di giuncoⓘ leggere, come aquilaⓘ che piomba sulla preda.
27
אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה
ἐάν τε γὰρ εἴπω, ἐπιλήσομαι λαλῶν, συγκύψας τῷ προσώπῳ στενάξω.
Se dico: «Dimenticherò il mio lamentoⓘ, muterò il mio volto e sorriderò»,
28
יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני
σείομαι πᾶσιν τοῖς μέλεσιν, οἶδα γὰρ ὅτι οὐκ ἀθῷόν με ἐάσεις.
ho paura di tutti i miei dolori: so bene che non mi riterrai innocenteⓘ.
29
אנכי ארשע למה זה הבל איגע
ἐπειδὴ δέ εἰμι ἀσεβής, διὰ τί οὐκ ἀπέθανον;
Sarò comunque ritenuto colpevoleⓘ: perché allora affannarmi invano?
30
אם התרחצתי במו במי שלג והזכותי בבר כפי
ἐὰν γὰρ ἀπολούσωμαι χιόνι καὶ ἀποκαθάρωμαι χερσὶν καθαραῖς,
Anche se mi lavassi con la neveⓘ, anche se mi nettassi le mani con la potassaⓘ,
31
אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי
ἱκανῶς ἐν ῥύπῳ με ἔβαψας, ἐβδελύξατο δέ με ἡ στολή.
tu mi tufferesti nel fangoⓘ, e le mie stesse vesti mi avrebbero in orrore.
32
כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט
οὐ γὰρ εἶ ἄνθρωπος κατ’ ἐμέ, ᾧ ἀντικρινοῦμαι, ἵνα ἔλθωμεν ὁμοθυμαδὸν εἰς κρίσιν.
Perché egli non è un uomo come me, a cui io possa rispondere, perché possiamo venire insieme in giudizio.
33
לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו
εἴθε ἦν ὁ μεσίτης ἡμῶν καὶ ἐλέγχων καὶ διακούων ἀνὰ μέσον ἀμφοτέρων·
Non c'è fra noi un arbitroⓘ che ponga la mano su entrambiⓘ,
34
יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני
ἀπαλλαξάτω ἀπ’ ἐμοῦ τὴν ῥάβδον, ὁ δὲ φόβος αὐτοῦ μή με στροβείτω,
che allontani da me la sua vergaⓘ, che il suo terrore non mi atterrisca:
35
אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי
καὶ οὐ μὴ φοβηθῶ, ἀλλὰ λαλήσω· οὐ γὰρ οὕτω συνεπίσταμαι.
allora parlerei senza temerlo — ma così non è, rispetto a me stesso.