Torna alle Fonti
Antico Testamento
Testo parallelo: ebraico masoretico · Septuaginta · traduzione · lettura ortodossa
226 pericopi
Il lamento sul re di Babilonia — Is 14,1-32
Isaia 14,1-32·MT (OSHB) + LXX·6/37
Vers.
Ebraico (MT)
Septuaginta (LXX)
Lettura Ortodossa
1
כי ירחם יהוה את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב
Καὶ ἐλεήσει κύριος τὸν Ιακωβ καὶ ἐκλέξεται ἔτι τὸν Ισραηλ, καὶ ἀναπαύσονται ἐπὶ τῆς γῆς αὐτῶν, καὶ ὁ γιώρας προστεθήσεται πρὸς αὐτοὺς καὶ προστεθήσεται πρὸς τὸν οἶκον Ιακωβ,
E avrà pietà il TetraGramma di Giacobbe e sceglierà ancora Israele, e il forestiero, il ger che cerca rifugio, si aggiungerà alla casa di Giacobbe — l'inclusione del proselita nel popolo.
2
ולקחום עמים והביאום אל מקומם והתנחלום בית ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם
καὶ λήμψονται αὐτοὺς ἔθνη καὶ εἰσάξουσιν εἰς τὸν τόπον αὐτῶν, καὶ κατακληρονομήσουσιν καὶ πληθυνθήσονται ἐπὶ τῆς γῆς τοῦ θεοῦ εἰς δούλους καὶ δούλας· καὶ ἔσονται αἰχμάλωτοι οἱ αἰχμαλωτεύσαντες αὐτούς, καὶ κυριευθήσονται οἱ κυριεύσαντες αὐτῶν.
Le nazioni li riconducono alla loro terra; saranno prigionieri quelli che li avevano imprigionati — il rovesciamento dell'ordine oppressivo.
3
והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן העבדה הקשה אשר עבד בך
Καὶ ἔσται ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ ἀναπαύσει σε ὁ θεὸς ἐκ τῆς ὀδύνης καὶ τοῦ θυμοῦ σου καὶ τῆς δουλείας σου τῆς σκληρᾶς, ἧς ἐδούλευσας αὐτοῖς.
E ti darà riposo il Dio di Israele dal dolore e dalla tua dura schiavitù, dalla servitù che ti avevano imposto.
4
ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה
καὶ λήμψῃ τὸν θρῆνον τοῦτον ἐπὶ τὸν βασιλέα Βαβυλῶνος καὶ ἐρεῖς ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ Πῶς ἀναπέπαυται ὁ ἀπαιτῶν καὶ ἀναπέπαυται ὁ ἐπισπουδαστής;
E intonerai questo lamento sul re di Babilonia — questo mashal, canto funebre politico contro il tiranno storico, non la caduta di un essere celeste —: «Come si è fermato l'esattore, il nogès che opprimeva?».
5
שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים
συνέτριψεν ὁ θεὸς τὸν ζυγὸν τῶν ἁμαρτωλῶν, τὸν ζυγὸν τῶν ἀρχόντων·
Ha spezzato Dio il giogo dei prìncipi oppressori.
6
מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך
πατάξας ἔθνος θυμῷ πληγῇ ἀνιάτῳ, παίων ἔθνος πληγὴν θυμοῦ, ἣ οὐκ ἐφείσατο,
Colpiva le nazioni con piaga insanabile, senza tregua.
7
נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה
ἀνεπαύσατο πεποιθώς. πᾶσα ἡ γῆ βοᾷ μετ’ εὐφροσύνης,
Tutta la terra grida con gioia — la liberazione dall'oppressore è completa.
8
גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו
καὶ τὰ ξύλα τοῦ Λιβάνου εὐφράνθησαν ἐπὶ σοὶ καὶ ἡ κέδρος τοῦ Λιβάνου Ἀφ οὗ σὺ κεκοίμησαι, οὐκ ἀνέβη ὁ κόπτων ἡμᾶς.
Perfino gli alberi del Libano si rallegrano per te: «Da quando ti sei addormentato nella morte, non sale più chi ci taglia».
9
שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים
ὁ ᾅδης κάτωθεν ἐπικράνθη συναντήσας σοι, συνηγέρθησάν σοι πάντες οἱ γίγαντες οἱ ἄρξαντες τῆς γῆς οἱ ἐγείραντες ἐκ τῶν θρόνων αὐτῶν πάντας βασιλεῖς ἐθνῶν.
Lo Sheòl di sotto, il regno delle ombre, si amareggiò venendoti incontro; si destarono i refaìm, le ombre dei giganti che dominarono la terra, tutti i potenti che regnarono sulle nazioni.
10
כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת
πάντες ἀποκριθήσονται καὶ ἐροῦσίν σοι Καὶ σὺ ἑάλως ὥσπερ καὶ ἡμεῖς, ἐν ἡμῖν δὲ κατελογίσθης.
Tutti ti diranno: «Anche tu sei stato preso come noi, sei diventato simile a noi».
11
הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה
κατέβη δὲ εἰς ᾅδου ἡ δόξα σου, ἡ πολλή σου εὐφροσύνη· ὑποκάτω σου στρώσουσιν σῆψιν, καὶ τὸ κατακάλυμμά σου σκώληξ.
È scesa nello Sheòl la tua gloria e il fasto del tuo regno; sotto di te è steso il verme, la rimmàh della corruzione sepolcrale, e i vermi sono la tua coperta.
12
איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים
πῶς ἐξέπεσεν ἐκ τοῦ οὐρανοῦ ὁ ἑωσφόρος ὁ πρωῒ ἀνατέλλων; συνετρίβη εἰς τὴν γῆν ὁ ἀποστέλλων πρὸς πάντα τὰ ἔθνη.
Come è caduto dal cielo l'astro mattutino che sorge al mattino — Helèl ben Shàchar, la stella del mattino, metafora del re di Babilonia caduto dal suo fasto —, spezzato a terra colui che dominava le nazioni e inviava ordini ai popoli?
13
ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון
σὺ δὲ εἶπας ἐν τῇ διανοίᾳ σου Εἰς τὸν οὐρανὸν ἀναβήσομαι, ἐπάνω τῶν ἄστρων τοῦ οὐρανοῦ θήσω τὸν θρόνον μου, καθιῶ ἐν ὄρει ὑψηλῷ ἐπὶ τὰ ὄρη τὰ ὑψηλὰ τὰ πρὸς βορρᾶν,
Tu dicesti nel tuo cuore: «Salirò al cielo, sopra le stelle di Dio porrò il mio trono — l'hybris del tiranno che si divinizza secondo il modello mesopotamico del re-dio —, mi siederò sul monte dell'assemblea divina a settentrione, sul monte Tzafòn.
14
אעלה על במתי עב אדמה לעליון
ἀναβήσομαι ἐπάνω τῶν νεφελῶν, ἔσομαι ὅμοιος τῷ ὑψίστῳ.
Salirò sopra le nubi, sarò simile all'Altissimo — ke-Elyòn, la pretesa suprema di divinità».
15
אך אל שאול תורד אל ירכתי בור
νῦν δὲ εἰς ᾅδου καταβήσῃ καὶ εἰς τὰ θεμέλια τῆς γῆς.
Ora invece scenderai nello Sheòl, nelle profondità dell'abisso — la caduta del superbo che Gesù richiamerà per Cafarnao.
16
ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות
οἱ ἰδόντες σε θαυμάσουσιν ἐπὶ σοὶ καὶ ἐροῦσιν Οὗτος ὁ ἄνθρωπος ὁ παροξύνων τὴν γῆν, σείων βασιλεῖς;
Quelli che ti vedono ti fissano e riflettono su di te: «Costui è l'uomo — un re mortale, non un essere celeste — che faceva tremare la terra, che scuoteva i regni?».
17
שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא פתח ביתה
ὁ θεὶς τὴν οἰκουμένην ὅλην ἔρημον καὶ τὰς πόλεις καθεῖλεν, τοὺς ἐν ἐπαγωγῇ οὐκ ἔλυσεν.
Che fece del mondo un deserto e distrusse le sue città.
18
כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו
πάντες οἱ βασιλεῖς τῶν ἐθνῶν ἐκοιμήθησαν ἐν τιμῇ, ἄνθρωπος ἐν τῷ οἴκῳ αὐτοῦ·
Tutti i re delle nazioni, tutti quanti, dormono con onore, ciascuno nella propria tomba;
19
ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס
σὺ δὲ ῥιφήσῃ ἐν τοῖς ὄρεσιν ὡς νεκρὸς ἐβδελυγμένος μετὰ πολλῶν τεθνηκότων ἐκκεκεντημένων μαχαίραις καταβαινόντων εἰς ᾅδου. ὃν τρόπον ἱμάτιον ἐν αἵματι πεφυρμένον οὐκ ἔσται καθαρόν,
tu invece sei stato gettato fuori dalla tua sepoltura come un germoglio spregevole — la sorte infamante riservata al tiranno.
20
לא תחד אתם בקבורה כי ארצך שחת עמך הרגת לא יקרא לעולם זרע מרעים
οὕτως οὐδὲ σὺ ἔσῃ καθαρός, διότι τὴν γῆν μου ἀπώλεσας καὶ τὸν λαόν μου ἀπέκτεινας· οὐ μὴ μείνῃς εἰς τὸν αἰῶνα χρόνον, σπέρμα πονηρόν.
Non sarai unito a loro nella sepoltura, perché distruggesti la tua terra e massacrasti il tuo popolo; non sarà più nominato il seme malvagio, la discendenza degli empi.
21
הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקמו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים
ἑτοίμασον τὰ τέκνα σου σφαγῆναι ταῖς ἁμαρτίαις τοῦ πατρός σου, ἵνα μὴ ἀναστῶσιν καὶ τὴν γῆν κληρονομήσωσιν καὶ ἐμπλήσωσι τὴν γῆν πόλεων.
Preparate il massacro per i suoi figli a causa delle iniquità dei loro padri, perché non si alzino più a conquistare la terra.
22
וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם יהוה
Καὶ ἐπαναστήσομαι αὐτοῖς, λέγει κύριος σαβαωθ, καὶ ἀπολῶ αὐτῶν ὄνομα καὶ κατάλειμμα καὶ σπέρμα – τάδε λέγει κύριος –
«Mi alzerò contro di loro», dice il TetraGramma Tzevaòt, il Signore degli eserciti celesti, «e distruggerò di Babilonia il nome e il resto, la progenie e la posterità».
23
ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות
καὶ θήσω τὴν Βαβυλωνίαν ἔρημον ὥστε κατοικεῖν ἐχίνους, καὶ ἔσται εἰς οὐδέν· καὶ θήσω αὐτὴν πηλοῦ βάραθρον εἰς ἀπώλειαν. –
Farò di Babilonia un deserto, possesso del riccio, palude di acque stagnanti, e la spazzerò con la scopa della distruzione.
24
נשבע יהוה צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום
τάδε λέγει κύριος σαβαωθ Ὃν τρόπον εἴρηκα, οὕτως ἔσται, καὶ ὃν τρόπον βεβούλευμαι, οὕτως μενεῖ,
Ha giurato il TetraGramma Tzevaòt: «Come ho deliberato nel mio consiglio, così avverrà; come ho progettato, così resterà fermo:
25
לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור
τοῦ ἀπολέσαι τοὺς Ἀσσυρίους ἀπὸ τῆς γῆς τῆς ἐμῆς καὶ ἀπὸ τῶν ὀρέων μου, καὶ ἔσονται εἰς καταπάτημα, καὶ ἀφαιρεθήσεται ἀπ’ αὐτῶν ὁ ζυγὸς αὐτῶν, καὶ τὸ κῦδος αὐτῶν ἀπὸ τῶν ὤμων ἀφαιρεθήσεται.
spezzerò l'Assiro sulla mia terra, lo calpesterò sui miei monti; il loro giogo sarà tolto da Israele, il loro fardello sarà rimosso dalle loro spalle».
26
זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים
αὕτη ἡ βουλή, ἣν βεβούλευται κύριος ἐπὶ τὴν οἰκουμένην ὅλην, καὶ αὕτη ἡ χεὶρ ἡ ὑψηλὴ ἐπὶ πάντα τὰ ἔθνη τῆς οἰκουμένης.
Questo è il consiglio, la etzàh deliberata su tutta la terra; questa è la mano stesa su tutte le nazioni.
27
כי יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה
ἃ γὰρ ὁ θεὸς ὁ ἅγιος βεβούλευται, τίς διασκεδάσει; καὶ τὴν χεῖρα τὴν ὑψηλὴν τίς ἀποστρέψει;
Poiché il TetraGramma Tzevaòt ha deliberato, chi potrà annullarlo? La sua mano è stesa, chi la farà ritirare? — l'irrevocabilità assoluta del disegno divino.
28
בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה
Τοῦ ἔτους, οὗ ἀπέθανεν Αχαζ ὁ βασιλεύς, ἐγενήθη τὸ ῥῆμα τοῦτο.
Nell'anno in cui morì il re Acaz — datazione storica precisa, intorno al 715 a.C. — fu pronunciato questo oracolo profetico.
29
אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף
Μὴ εὐφρανθείητε, πάντες οἱ ἀλλόφυλοι, συνετρίβη γὰρ ὁ ζυγὸς τοῦ παίοντος ὑμᾶς· ἐκ γὰρ σπέρματος ὄφεων ἐξελεύσεται ἔκγονα ἀσπίδων, καὶ τὰ ἔκγονα αὐτῶν ἐξελεύσονται ὄφεις πετόμενοι.
Non rallegratevi, voi tutti Filistei, perché è stata spezzata la verga di chi vi colpiva; dalla radice del serpente uscirà una vipera, il suo frutto sarà un serpente volante.
30
ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג
καὶ βοσκηθήσονται πτωχοὶ δι’ αὐτοῦ, πτωχοὶ δὲ ἄνδρες ἐπ’ εἰρήνης ἀναπαύσονται· ἀνελεῖ δὲ λιμῷ τὸ σπέρμα σου καὶ τὸ κατάλειμμά σου ἀνελεῖ.
I poveri, i dallìm del mio popolo, pascoleranno sicuri, e i bisognosi si riposeranno in pace; ma farò morire di fame la tua radice.
31
הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו
ὀλολύζετε, πύλαι πόλεων, κεκραγέτωσαν πόλεις τεταραγμέναι, οἱ ἀλλόφυλοι πάντες, ὅτι καπνὸς ἀπὸ βορρᾶ ἔρχεται, καὶ οὐκ ἔστιν τοῦ εἶναι.
Urlate, porte delle città; grida, città intera; trema, Filistea tutta, perché viene fufumo da settentrione — l'invasore che avanza.
32
ומה יענה מלאכי גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו
καὶ τί ἀποκριθήσονται βασιλεῖς ἐθνῶν; ὅτι κύριος ἐθεμελίωσεν Σιων, καὶ δι’ αὐτοῦ σωθήσονται οἱ ταπεινοὶ τοῦ λαοῦ.
E che cosa si risponderà agli inviati delle nazioni? Che «il TetraGramma ha fondato Sion», e in essa troveranno rifugio gli umili del suo popolo, gli anwè ammò che confidano in lui.