Torna alle Fonti
Antico Testamento
Testo parallelo: ebraico masoretico · Septuaginta · traduzione · lettura ortodossa
226 pericopi
Isaia 64 — «Tu sei nostro Padre, noi l'argilla»
Isaia 64,1-11·MT (OSHB) + LXX·35/37
Vers.
Ebraico (MT)
Septuaginta (LXX)
Lettura Ortodossa
1
כקדח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו
ὡς κηρὸς ἀπὸ πυρὸς τήκεται. καὶ κατακαύσει πῦρ τοὺς ὑπεναντίους, καὶ φανερὸν ἔσται τὸ ὄνομα κυρίου ἐν τοῖς ὑπεναντίοις· ἀπὸ προσώπου σου ἔθνη ταραχθήσονται.
Oh, se squarciassi i cieli e scendessi! I monti tremerebbero davanti a te
2
בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו
ὅταν ποιῇς τὰ ἔνδοξα, τρόμος λήμψεται ἀπὸ σοῦ ὄρη.
— come il fuoco accende gli sterpi aridi, come il fuoco fa ribollire l'acqua — per far conoscere il tuo Nome ai tuoi avversari: davanti a te tremerebbero le genti (le nazioni).
3
ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו
ἀπὸ τοῦ αἰῶνος οὐκ ἠκούσαμεν οὐδὲ οἱ ὀφθαλμοὶ ἡμῶν εἶδον θεὸν πλὴν σοῦ καὶ τὰ ἔργα σου, ἃ ποιήσεις τοῖς ὑπομένουσιν ἔλεον.
Quando facesti cose tremende che noi non attendevamo, scendesti, e i monti tremarono davanti a te.
4
פגעת את שש ועשה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע
συναντήσεται γὰρ τοῖς ποιοῦσιν τὸ δίκαιον, καὶ τῶν ὁδῶν σου μνησθήσονται. ἰδοὺ σὺ ὠργίσθης, καὶ ἡμεῖς ἡμάρτομεν· διὰ τοῦτο ἐπλανήθημεν.
Da sempre non si udì, non si intese con l'orecchio, occhio non vide un Dio all'infuori di te che agisca in favore di chi spera in lui.
5
ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו
καὶ ἐγενήθημεν ὡς ἀκάθαρτοι πάντες ἡμεῖς, ὡς ῥάκος ἀποκαθημένης πᾶσα ἡ δικαιοσύνη ἡμῶν· καὶ ἐξερρύημεν ὡς φύλλα διὰ τὰς ἀνομίας ἡμῶν, οὕτως ἄνεμος οἴσει ἡμᾶς.
Tu vai incontro a chi pratica con gioia la giustizia-fedeltà al patto (la tzedaqàh), a chi nelle tue vie ti ricorda. Ecco, tu ti adirasti perché noi peccammo: in esse da sempre — saremo davvero salvati?
6
ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו
καὶ οὐκ ἔστιν ὁ ἐπικαλούμενος τὸ ὄνομά σου καὶ ὁ μνησθεὶς ἀντιλαβέσθαι σου· ὅτι ἀπέστρεψας τὸ πρόσωπόν σου ἀφ’ ἡμῶν καὶ παρέδωκας ἡμᾶς διὰ τὰς ἁμαρτίας ἡμῶν. –
Siamo divenuti tutti come impuri (tamè), ogni nostra giustizia come un panno immondo (bèged ʿiddìm); appassiamo tutti come foglia, le nostre colpe ci portano via come il vento.
7
ועתה יהוה אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יצרנו ומעשה ידך כלנו
καὶ νῦν, κύριε, πατὴρ ἡμῶν σύ, ἡμεῖς δὲ πηλὸς ἔργον τῶν χειρῶν σου πάντες·
Non c'è chi invochi il tuo Nome, chi si scuota per aggrapparsi a te: tu ci hai nascosto il volto, ci hai dissolti in mano alle nostre colpe.
8
אל תקצף יהוה עד מאד ואל לעד תזכר עון הן הבט נא עמך כלנו
μὴ ὀργίζου ἡμῖν σφόδρα καὶ μὴ ἐν καιρῷ μνησθῇς ἁμαρτιῶν ἡμῶν. καὶ νῦν ἐπίβλεψον, ὅτι λαός σου πάντες ἡμεῖς.
Eppure, TetraGramma, tu sei nostro Padre (attà Avìnu): noi siamo l'argilla (chòmer), tu il vasaio (Yotzèr), opera della tua mano siamo tutti noi.
9
ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה
πόλις τοῦ ἁγίου σου ἐγενήθη ἔρημος, Σιων ὡς ἔρημος ἐγενήθη, Ιερουσαλημ εἰς κατάραν.
Non adirarti, TetraGramma, fino all'estremo; non ricordare per sempre la colpa: ecco, guarda, tutti noi siamo il tuo popolo.
10
בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה
ὁ οἶκος, τὸ ἅγιον ἡμῶν, καὶ ἡ δόξα, ἣν ηὐλόγησαν οἱ πατέρες ἡμῶν, ἐγενήθη πυρίκαυστος, καὶ πάντα τὰ ἔνδοξα συνέπεσεν.
Le tue città sante sono diventate un deserto, Sion (Tzìyon) è un deserto, Gerusalemme una desolazione.
11
העל אלה תתאפק יהוה תחשה ותעננו עד מאד
καὶ ἐπὶ πᾶσι τούτοις ἀνέσχου, κύριε, καὶ ἐσιώπησας καὶ ἐταπείνωσας ἡμᾶς σφόδρα.
La nostra casa santa e gloriosa, dove ti lodarono i nostri padri, è diventata preda del fuoco; tutto ciò che amavamo è ridotto in rovina. Davanti a tutto questo ti tratterrai forse, TetraGramma? Tacerai e ci umilierai fino all'estremo?